רִבִּי זְעִירָה בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל תּוֹרָה שֶׁאֵין לָהּ בֵֶּית אָב אֵינָהּ תּוֹרָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. רָכַב עָלֶיהָ. נִשְׁעַן עָלֶיהָ. נִתְלָה עָלֶיהָ. עָבַר בָּהּ נָהָר. קִיפֵּל עָלֶיהָ הַמּוֹסֵירָה. נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ. פְּסוּלָה. הָדָא יַלְפַּה מֵהַהִיא וְהַהִיא יַלְפַּה מֵהָדָא. הָדָא יַלְפַּה מֵהַהִיא. שֶׁאִם תָּלָה בָהּ סַכִּין לְשׁוֹחֲטָהּ כְשֵׁירְה. וְהַהִיא יַלְפַּה מֵהָדָא. שֶׁכָּל עֲבוֹדָה שֶׁהִיא לְשֵׁם קֳדָשִׁים אֵינָהּ עֲבוֹדָה. וְיַתִּירוּ לָהֶן עַל יְדֵי חוֹלָה. אֶלָּא כְרִבִּי אִמִּי. וַאֲפִילוּ תֵימַר כְּרִבִּי סִימוֹן. כְּשֵׁם שֶׁנֶּעֶלְמָה זוֹ כָךְ נֶעֶלְמָה זוֹ. אָמַר רִבִּי אַבִּין. וַהֲלֹא אֵי אֶיפְשַׁר לִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁלֹּא חָל אָרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַּׁבָּת. וְלָמָּה נֶעֶלְמָה הֲלָכָה מֵהֶן. כְּדֵי לִיתֵּן גְּדוּלָּה לְהִלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא ילפא מההיא שאם תלה בה. בפרה הסכין לשחטה כשירה כדאמרינן גבי פסח מי שפסחו טלה היה תוחבה בגיזתה ואין כאן עבודה בקדשים וילפינן נמי לגבי פרה דכה''ג לאו עבודה הוא והרי זה בכלל לצורכה. וההיא דלעיל ילפינן בה מפרה שכל עבודה שהיא לשם צורך הקדשים אינה עבודה וכעין דתנינן שם עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק או שפורס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה וה''ה לכל הקדשים אע''פ שאין זה אלא לצורכן כשהן עדיין חיים ולא לשם שחיטתן אינה עבודה הוא:
הדא ילפא מההיא. ההיא דפרה ילפא מן ההיא דלעיל וההיא דלעיל ילפא מן הדא דפרה כדמפרש ואזיל:
תמן תנינן. בפ''ב דפרה רכב עליה וכו' פסולה שכל דבר שהוא לצורכו נפסלה מחמת עבודה שעבד בה וקתני בסיפא אבל קשרה במוסירה וכו' כשירה זה הכלל כל שהוא לצורכה כשירה לצורך אחר פסולה:
כל תורה שאין לה בית אב. שאינו מקובל איש מפי איש אינה תורה לסמוך עליה שהרי לא רצו לסמוך על כל הראיות והוכחות שדרש להם עד שאמר כך שמעתי משמעיה ואבטליון:
והלא א''א לשני שבועות. שמיטות שעברו ולא יהא חל י''ד ניסן להיות בשבת והיאך נעלמה מהן הלכה זו אלא מן השמים היה כך כדי ליתן גדולה להלל:
שָׁאֲלוּ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. מַה לַעֲשׂוֹת לָעָם שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ סַכִּינֵיהֶן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶן. הֲלָכָה שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי. אֶלָּא הַנִּיחוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל. אִם אֵינָן נְבִיאִים בְּנֵי נְבִיאִים הֵן. מִיָּד כָּל מִי שֶׁהָיָה פִּסָחוּ טְלֶה הָיָה 87a תוֹחְבָהּ בְּגִיזָתָהּ. גְּדִי הָיָה קוֹשְׁרוֹ בְקַרְנָיו. וְנִמְצְאוּ פִּסָחֵיהֶן מְבִיאִין סַכִּינֵיהֶן עִמָּהֶן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מַעֲשֶׂה נִזְכַּר הֲלָכָה. אָמַר לָהֶן. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבָטַלְיוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
שאלו להלל הזקן מה לעשות לעם וכו'. סוגיא זו כתובה בריש פ''ו דפסחים גבי הא דקאמר התם זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעי' ואבטליון יודע וכו' עד אע''פ שהיה יושב ודורש להן כל היום כולו לא קיבלו ממנו עד שאמר להן יבא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון כיון ששמע ממנו כן עמדו ומינו אותן נשיא עליהן כיון שמינו אותן נשיא עליהן התחיל מקנטרן בדברים ואומר מי גרם לכם לצורך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצליכם כיון שקינתרן בדברים נעלמה הלכה ממנו אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם וכו':
גַּבֵּי תִינּוֹק מַה אִית לָךְ. שֶׁמָּא יְחֶלֶה תִינּוֹק וְנִמְצָא דוֹחֶה שַׁבָּת בְּלֹא מִילָה. הָתִיבוּן. הֲרֵי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בַּשַׁבָּת הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִיבָּנוֹת בַּשַׁבָּת. מִין מִזְבֵּחַ רָאוּי לִיבָּנוֹת מֵאֶתְמוֹל. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ יַבּוֹלֶת. הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְחוֹתְכָהּ בַּשַׁבָּת. מִין יַבּוֹלֶת רְאוּיָה לִיחָתֵךְ מֵאֶתְמוֹל. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל אַרָבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת. הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהַזּוֹת בַּשַׁבָּת. מִין הַזָּיָה רְאוּיָה לְהַזּוֹת מֵאֶתְמוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
הגע עצמך שחל יום שביעי שלו להיות בארבעה עשר בשבת. כצ''ל וכך הוא בפסחים שם לקמן ואמאי קאמר ר''ע התם שאין הזאה דוחה שבת לעולם הרי לא היה אפשר להזות עליו מאתמול ומשני דמ''מ מין הזיה בעלמא ראויה היא להזות מאתמול והלכך לעולם לא דוחה את השבת:
הגע עצמך שנולדה לו יבלת. בשבת הרי אינו ראוי לחתכו בשבת ומע''ש עדיין לא היה בו והא רבי עקיבא קאמר התם דחתיכת יבלתו אינו דוחה את השבת ומשמע אפילו נולדה לו היום ומשני דמ''מ מין יבלת בעלמא ראוי ליחתך מאתמול והלכך לעולם אינו דוחה את השבת:
התיבון. לר''ע הרי מזבח שנפל בשבת וקיי''ל מזבח שנפגם כל הזבחים שנזבחו פסולין להקריבן וא''כ היאך קרבן צבור דוחה שבת שמא יפול המזבח א''נ על הא דקאמר ר''ע שאי אפשר לעשות מע''ש דוחה את השבת ושאיפשר אינה דוחה קאי א''כ אמור מעתה שאם נפל המזבח בשבת ידחה את השבת והרי אינו ראוי לבנותו בשבת ומע''ש עדיין קיים הוה ומשני דמ''מ מין מזבח ראוי לבנות מאתמול והלכך אם נפל בשבת אינו דוחה את השבת לעולם:
שמא יחלה. התינוק ואינו יכול למולו ונמצא דוחה שבת במכשירין בלא מילה:
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׁחִיטָה דוֹחָה שַׁבָּת כָּךְ מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה דוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִשְׁחִיטָה שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר לֵיעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת. תֹּאמַר בְּמַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֶיפְשַׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר לֹו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵימוֹרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ. שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. מַה לִי מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לִפנֵי שְׁחִיטָה. מַה לִי מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לְאַחַר שְׁחִיטָה. אָמַר לֹו רִבִּי עֲקִיבָה. מַה לִי מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לְאַחַר שְׁחִיטָה שֶׁכְּבָר דָּחָה שְׁחִיטָה אֶת הַשַּׁבָּת. יִדְחוּ מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לִפנֵי שְׁחִיטָה שֶׁעַדַּיִין לֹא דָחָה שְׁחִיטָה אֶת הַשַּׁבָּת. דָּבָר אַחֵר. שֶׁמַָּא יִמָּצֵא הַזֶּבַח פָּסוּל וְנִמְצָא דוֹחֶה שַׁבָּת בְּלֹא שְׁחִיטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר לו ר''ע וכו' ועוד שמא ימצא הזבח פסול בשחיטה או כיוצא בה ונמצא דוחה הוא בהמכשירין שלפניה בחנם שאין כאן שחיטה כלל הכי תנינן בתוספתא התם והשתא קאמר הש''ס גבי תינוק מה אית לך למיחש ואמאי פליג ר''ע הכא במכשירי מילה:
כך מכשירי שחיטה. כגון להביא סכין וכיוצא בו אימורי צבור יוכיחו אימורין של קרבנות הצבור שהקטרתן דוחה את השבת מה לי וכו' וכלו' שהן מכשירי קרבן לגמור מצותו ומה לי הדבר שהוא מכשיריו לפני שחיטה:
תני ר''א אומר כשם וכו'. כדתנינן לפליגתא דר''א ור''ע בפ''ו דפסחים והאי הוא ג''כ בתוספתא ריש פ''ה דפסחים:
רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרָייָה בָעֵי. נִתְעָֽרְבוּ מִלְּמַטָּן מָהוּ לַחֲזוֹר וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶן מִלְּמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
נתערבו מלמטן. אמתני' קאי אם לא טרף יין ושמן וכו' ובעי אם נתערבו מלמטה מע''ש אלא שלמעלה אינן מעורבין היטב מהו לחזור ולערות עליהן מלמעלן כלומר שיחזור ויערה מה שהוא למעלה למטה ולמטה למעלה כדי שיתערבו יפה יפה הואיל והיו מעורבין קצת מע''ש ולא איפשוטא:
הַמָּשׁוּךְ לֹא יִמּוֹל. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. הַרְבֶּה מְשׁוּכִין הָיוּ בִימֵי בֶּן כּוֹזִיבָא וְכוּלָּן מָלוּ וָחַיוּ וְהוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת. וְהַמָּשׁוּךְ וְשֶׁנּוֹלָד מָהוּל וְגֵר שֶׁנִּתְגַּייֵר כְּשֶׁהוּא מָהוּל צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל הַנּוֹלָד מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל שֶׁנִּתְגַּייֵר מָהוּל. שֶׁבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וָמַר. מִן מַה דְתַנִּינָן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. הָדָא אָֽמְרָה. עָרֵל בָּרוּר הוּא וְדוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. אֵין דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְצָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. רִבִּי אָדָא בַּר אַהֲבָה אִיתְיְלִיד לֵיהּ חַד בַּר. כּוּ מִיסָמֵיס בֵּיהּ מִית. רִבִּי אַבִּין אָמַר. נַעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּה וְנִתְעַנֶּה עָלָיו וָמִית. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין מָרִין. כְּרוּת שָׁפָכָה נַעֲשֶׂה וְנִתְעַנֶּה וָמִית.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא יבא לידי סכנה. שיעשה כרות שפכה:
בימי בן כוזיבא. בכרך ביתר שמשכום עכו''ם באונס וגברה יד בן כוזיבא ונצחום ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו בימי וחסר כאן וכצ''ל ואומר את בריתי הפר לרבות המשיך וסיומא דדברי רבי יוסי הוא וכך הוא בתוספתא פרק י''ז:
שנולד מהול וכו'. תוספתא שם וכן הא דלקמן:
שהיא ערלה כבושה. טמונה שהעור דבק עם הבשר:
הלכה כדברי התלמיד. כרבי שמעון בן אלעזר דאלו לרבי יהודה פליגי בית שמאי ובית הלל בנולד כשהוא מהול כדקתני בהברייתא:
אתי עובדא קמי דרב בשבת. ואמר מן הא דתנינן מפני שהיא ערלה כבושה ולא קתני מפני שספק ערלה כבושה. א''כ שמע מינה דערל ברור הוא ומחללין עליו את השבת:
ר' אבהו אמר. דלחומרא אמרינן ערלה כבישה היא ובחול צריך להטיף ממנו דם ברית. אבל אין דוחין עליו את השבת:
אתיליד ליה חד בר כן. נולד כשהוא מהול והוי ממסמיס ביה להטיף ממנו דם ברית ונסתכן ומית:
ר' אבין אמר שלא מת ע''י כך אלא שנעשה כרות שפכה שחתך בגיד מהעטרה ולמעלה ונתענה עליו שימות לפי שאינו ראוי לבא בקהל:
תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַכּוּתִי. וְכוּתִי אֵינוֹ מָל אֶת יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי שֶׁמִּתְכַּוֵּין לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁמִּילָה צְרִיכָה כַווָנָה. יְהֵא מָל וְהוֹלֵךְ לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני שמתכוין לשם הר גריזים. שהיה להם דמות יונה שמצאן שם והיו עובדין אותה:
הלכה: הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל. מִיכָּן לִשְׁנֵי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִים. עַד כְּדוֹן לְרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר. לְשׂוֹנוֹת רִיבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דוּ אָמַר. לְשׂוֹנוֹת כְּפוּלוֹת הֵן. הַתּוֹרָה דִבְּרָה כְדַרְכָּהּ. הָלוֹךְ הָלַ֔כְתָּ. נִכְסֹ֥ף נִכְסַפְתָּ. גֻנֹּ֣ב גֻּנַּבְתָּ. מְנָן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלוֹת: מִיכָּן לִשְׁנֵי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִים. רַב אָמַר. הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל. מִיכָּן לְנוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. הִמּל יִמּ֛וֹל. מִיכָּן לְיִשְׁרָאֵל עָרֵל שֶׁלֹּא יִמּוֹל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גּוֹי עָרֵל. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב וְאַתָּה֭ אֶת בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר. כָּל כְּיוֹצֵא בָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
כשהוא מהול. ודריש המול שהוא כבר מהול ימול פעם שנית שצריך להטיף וכו'. ופליג אדרשה דלעיל וס''ל לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו:
מכאן לישראל ערל שלא ימול. דריש ביה המל הוא ימול ואצ''ל עכו''ם ערל. וכלומר אע''ג דנימול הוא כערל דמי שאין הערלה קרויה אלא על שם העכו''ם כדאמרינן פ''ג דנדרים:
כל שכיוצא בך. שהוא בן ברית:
למולות. לשון ריבוי הוא מכאן לשני מילות וכו':
כך הוא שם. כלומר וכדרך לשון בני אדם וכדחשיב ואזיל הלוך הלכת וכו' מנין לו לפריעה ולציצין שנשתיירו:
כר' ישמעאל. אבל לר' ישמעאל דהוא אמר לשונות כפולין הן והתורה דברה כדרכה:
גמ' המול ימול. מכאן לגזרת הכתוב לשתי מילות וכו' וגרסינן להא בפ' הערל בהלכה א' עד כדון. זו דברי ר''ע דדריש כל לשונות הכפולים במקרא לרבות הן:
משנה: עוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי מִילָה מוֹלִין וּפוֹרְעִין וּמוֹצְצִין וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן. אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת 87b לוֹעֵס בְּשִׁינָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וָשֶׁמֶן נוֹתֵן זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. אֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלֻק לְכַתְּחִילָּה אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא אֲפִילוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת׃
Pnei Moshe (non traduit)
אם לא התקין. זה מע''ש כורך על אצבעו שזהו דרך מלבוש ולשנות ההוצאה ומביא אפי' מחצר אחרת שלא עירבה עם אותו החצר:
אם לא טרף יין ושמן מע''ש. לרפא את המילה ינתן זה בעצמו וזה בעצמו שזהו ג''כ על ידי שינוי חלוק היא כעין כיס מחתיכת הבגד נקובה ומכניסין את המילה בהנקב כדי שלא יחזור העור ויכסה את העטרה ובשבת כורך עליה סמרטוט אחד:
לועס בשיניו. כדי לעשות בשנוי דכל מה דאפשר לשנות משנינן:
ונותן עליה אספלנית. התחבושת ומפזר עליה את הכמון והוא כמין האבק שעושין גם משארי דברים:
מוהלין. חותכין את הערלה ופורעין את העור המכסה את ראש הגיד כדי לגלות העטרה ומוצצין את הדם ואע''פ שהוא כמפרק את הדם מחיבורו ע''י המציצה:
מתני' עושין כ''צ מילה בשבת. כ''צ מילה לאתויי הא דכל זמן שהוא עוסק במילה בשבת חוזר לתקן את הציצין אע''פ שאינן מעכבין ואם פורש חוזר על הציצין המעכבין את המילה שאינה כשירה אלא א''כ חותכין אותן כגון בשר החופה את רוב המילה כדתנן בסוף פירקין ועל ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source